<h1>ראבי"ה סימן אלף ע"ט</h1>
<h2>דף יב.</h2>
[ע"ז ע"ג ע"א] כי אתא רב דימי א"ר יוחנן המערה יין נסך מחבי(ו)ת לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל. פר"ש ומותר בהנאה והא דקתני לקמן [ע"ד ע"א] יין נסך שנפל לבור אסור מוקי לה בשנפלה חבית גדולה ונשברה ונפל כולו כאחד, (וכן) [ואין] הלכה כרב דימי שהרי [בא] רב יצחק והחמיר ובא רבין והחמיר ולקמן פסקינן [יין] נסך במינו במשהו, ולא שנא היתירא לגו [איסורא ול"ש איסורא לגו] היתירא. ופסקו רבינו שמואל ואחיו ר"ת ורבינו אבן זקיני [סי' שי"א דק"ל ע"ב ודקל"א ע"ב] דאדרבין ורב שמואל בר יהודה משמיה דר' יוחנן דקאי על מילתיה דרבין ובעי תחילה [סמכינן] הלכה למעשה דכל מין ומינו ודבר אחר אמרינן סלק את מינו כמי שאינו מינו והשאר מים רבים עליו ומבטלין אותו ובעינן קיתון של מים תחילה. ורבינו תם כתב אני הנהגתי בעירי לערב קיתון של מים תחילה ב' וג' בכל חבית וחבית שאם יקרה שיתערה יין נסך מעט בחביות להתיר בכך, כי לא סמכתי על מה שפסקתי סתם יינן מין במינו בטל בששים להתיר לא לי ולא לאחרים אך אם ההפסד מרובה התורה חסה. ובפרק כל הבשר [חולין ק"ח ע"א] ובפרק הקומץ רבה [מנחות כ"ג ע"א] נמי אמר רבא כל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו והשאר מים רבים עליו ומבטלין אותו. ומאידך דר' יוחנן נמי דאמר [ע"ג ע"ב] שתי כוסות וכו' עד ומזגן ועירבן (שמצינו) [שמעינן] נמי דבעינן תחילה ואמרינן סלק (מין) את מינו וכו' בכל דבר לח המעורב. ואפילו ממינו הרבה מאד כמו יין שבבור אמרינן סלקי(נ)הו כמי שאינו. ואפילו מים דאיסור המעורבין ביין נסך מצטרפין עם מים המעורבין ביין כשר לבטל היין נסך ומצא מין את מינו וניעור לבטל האיסור, מדאמר ר' יוחנן שתי כוסות אחת של חולין ואחת של תרומה ומזגן ועירבן רואין את ההיתר כאילו וכו'. אבל רבינו יב"א (פי') [פליג] והורה הלכה למעשה ע"י גוי ששתה מן הכוס ושוב נתנו באותו כוס יין כשר ונתנום לקדירה, דלא בעינן תחילה ואפ"ה אמרינן סלק את מינו כמי וכו', כי לא היה בקדירה כדי ביטול שתיהן. ותו דתנן בפ"ק דתרומה [מ"ו] אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון והכי נמי תנן בפ"ק דתמורה [י"ב ע"א]. והוא הדין עירבן ומזגן, אלא מזגן ועירבן דנקט לאשמועינן דהמים האסורין שבכוס של תרומה מצטרפין עם המים שבכוס של חולין לבטל התרומה. וכיון דאיכא תרי לישני, בשל סופרים הלך אחר המיקל. ותו שהיין נסך לא נתן טעם ביין הכשר, ולא דמי לחתיכה דאמרינן [חולין ק' ע"א] כיון שנתן טעם בחתיכה הכשירה שנעשית הכשירה חתיכת נבילה וצריך לשער בכולה. ואני הארכתי עוד בתשובתיי בסימן תי"ט לעיל כתב ופלוגתא דרברבתא הוא אם הלכה דמין במינו במשהו או בנותן טעם. ואנן נהגינן במשהו.
<h2>דף כח.</h2>
[ע"ז ע"ד ע"א] ואלו אסורין ואיסורן בכל שהוא יין נסך וע"ז וכו' עד ובשר בחלב. פירוש חתיכה בת מניין שנאסרה משום בשר בחלב ושוב נתערבה בחתיכות אחרות. כדמוכח בגמרא דבחתיכה בת מניין איירי. אבל חלב שנפל בקדירה של בשר אי נמי איפכא בטל בששים כדפירש רש"י. וכן חתיכה של נבילה והיא גדולה בת מניין אינה בטילה כלל כדאיתא בפרק גיד הנשה [חולין ק' ע"א]. וכן חמץ בפסח במשהו קיימא לן [פסחים ל' ע"א] ואפילו בשאינו מינו דאחמירו ביה רבנן משום דלא בדילי אינשי מיניה ואפילו אם אינו בר מניין, אבל מדאורייתא בטל. והא דקא מסיק בגמרא האי תנא תרתי אית ליה בת מניין ואיסורי הנאה, (דקאמר) ה"פ לא נזקק לשנות הכא אלא בכי האי גוונא, והיינו למעוטי דלאו איסורי הנאה דקאמר, שלא נזקק ביה. ודומה לזו (ו)בפ"ק דבבא קמא [ה' ע"א] למעוטי דר' חייא ודר' אושעיא אע"ג דמקרא מליאה הם. בפרק הערל פירשתי בספר זה [סי' תתק"ה] פתרון את שדרכו למנות שנינו. גם בתשוב[ות] של פסחים [סי' תי"ב-ת"כ, ועי' גם תס"ב] פירשתי והרחבתי ענייני ביטולן.
